<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ג ח"ט</h1>
<h2>דף נד.</h2>
גרושה אם מגרשה מדעתה שמין מה שעליה בי' בגד חול בין בגדי שבת כי אדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה אבל אם גרשה הוא בעל כרחה אין שמין כי היא לא היתה רוצה לצאת ולפי' אין שמין ואפילו בגדי שבת ואפילו צבע שצבע לשמה או כלים חדשי' שלקח לשמה בכל אותן הדברים שכתבתי בגביי' חוב שאין בעל חוב גובה מהם כי כבר הקנה אותם לה כתובות. ויש מי שכתב שאין שמין בגדי שבת אם מוציאה בעל כרחה.
<h2>דף פט.</h2>
אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ודוק' בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ומעיזה ואינה נאמנת. ואם אמרה גרשתני לפני פלוני ופלוני ואמרו הם לא היו דברים מעולם אינה נאמנת וכתבו התוספות שאם היה קטטה ביניהם או אם תובעת כתובתה אינה נאמנת בשלהי נדרים. והרמב"ן כתב שנוטלת כתובתה ונאמנת אפילו לכתובה. ואולי שרוצה לומר בשלא תבעה כתובתה ואינה נאמנת דמחמת חימוד ממון אומרת. ואפילו למאן דאמר נוטלת כתובתה דוקא עיקר אבל לא תוספת. האשה שהוציאה שטר כתובתה ואין עמה גט ואמרה גרשתני ואבד גטי ותן לי כתובתי והוא אומר לא גרשתיך חייב ליתן לה עיקר כתוב' של מנה מאתים אבל לא תוספ' עד שתביא ראיה שגרשה או שיצא הגט מתחת ידה כי האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ואם הודה ואמר גרשתי ונתתי כתובה עיקר ותוספת וכתבה לי שובר ואבד שוברי מגו דיכול לומר לא גרשתי ונשבע הוא שבועת הסת על התוספת ביבמות [ועי' ברמב"ם פט"ז אישות הכ"ו].
<h2>דף צז:</h2>
מציאת אשתו שהיא ספק מגורשת הרי היא שלה וכל שכן שהיא מגורשת מציעא. וכן במגורשת ואינה מגורשת כגון שכיב מרע שנתן גט על תנאי וכיוצא בו אינו זכאי במציאת' ולא במעש' ידיה אבל חיי' במזונותיה ואם מתה הנכסים בחזקת מי שהן וכן מוכח בגטין. מגורש' ואינה מגורשת חייב במזונותיה בחייו אבל לאחר מותו לא ולא תמכור למזונות אלא בבית דין מומחין. ומגורשת ודאי אם חיי' במזונותיה עד שתפרע כתובתה עד פרוטה אחרונה בעל העטור כתב שחיי' עד שתפרע כתובתה וכן כתב הרא"ש. אבל הבאה ממדינת הים ואומרת גרשני בעלי אין נותנין לה מזונות אלא עד כדי כתובתה ואם אמר' מת בעלי רצת נזונ' רצת גובה כתובתה מציעא כתובות.
<h2>דף קב:</h2>
בת לעולם אצל האם לא שנא גדולה ולא שנא קטנה ויש אומרי' דוקא בת אלמנה אבל בת גרוש' מניחין הבת אצל אביה ורמ"ה כתב שמצא בתשובה שאפילו בת גרושה כתובות.
